עידו, ילד יקר ואהוב.

תודה על הזכות הגדולה לחבק אותך, לשמוח ולרקוד איתך.

הנוכחות המוארת שלך תהיה לנצח חלק מחיינו.

תלתלי הזהב, החיוך הגדול, העיניים הטובות והאוהבות.

וכל כך הרבה טוב הבאת לעולם הזה בשנותיך הקצרות.

כל כך כואבים את אובדנך.

עידו, בן אדם שרק מלהסתכל עליו ולהרגיש את האנרגיות שהוא מפיץ עולה ישר חיוך

יש עוד כל כך הרבה ללמוד ממך ואני אישית זכיתי ללמוד ממך ערכים ואהבה שלא הייתי מקבלת בשום מקום אחר

תודה על זה שתמיד גרמת לאנשים מסביבך להרגיש חלק❤️

איכשהו עידו הוא עדיין הבן אדם הכי מלא בחיות שאני מכירה. הוא ידע לנצל כל רגע, בכל מה שעשה, כל מבט על החיים - היה מלא בקלילות ואור. סמכתי על עידו, ידעתי שהוא איתי בכל מה שאעשה, תומך, מאמין בי ומעודד אותי. אני מנסה לחשוב מה יצר את החיבור הזה, הרי אנחנו כל כך שונים, אני עם הרצינות והסרקסטיות שלי ועידו, שהכל פשוט אצלו- בסוף שנינו צחקנו על החיים, כל אחד בדרכו שלו, יצרנו איזון. את החברות שלנו קשה לי לכמת לסיפורים קצרים. אני יכולה לספר על עידו דרך ההתלהבות שלו, הנוכחות שלו בכל רגע, האהבה שלו לחיות ולבני אדם, הנתינה שלו, הרצון הטוב, התחושה שהוא החבר הכי טוב של כל מי שנמצא ברדיוס שלו. אני לא יודעת להפרד, לא מרגישה שנפרדת, או שעדיין לא מעכלת. עידו איתי- בלב שלי. תמיד. חלק מההתבגרות שלי, בלתי נפרד ממי שאני, מלאת תודה והוכרה על שהיה בחיי.

לא השכח עד כמה היית שמח עד כמה אהבת ועד כמה לא וויתרת על מי שוויתר אוהבים מלא💔

לא הכרתי את עידו ליותר מפעם אחת

לקח לי המון זמן לספר את הסיפור הזה להבין שמגיע לעוד אנשים להכיר ולדעת על הבן אדם המדהים שהוא היה.

אני הייתי מהכוח שלחם על מחנה רעים ב7 באוקטובר במהלך התקופה אחרי ה7 עברתי בהמון גדודים לתקן טנקים ולעזור.

כל חייל וחייל ניסה להשיג ממני סיפורי מלחמה ניסה להשיג ממני ווסאח ולנסות לחפש מי יותר גבר מי הרג יותר.

עידו משום של סיבה הבין שילד צריך חיבוק.

כשהמפקד שלי השוויץ וסיפר על החייל הפסיכופט שנלחם במחבלים וכולם התחילו בשיחת ווסאח שלהם היחיד שהלך לצד של הטנק בא אליי שאל אותי איך אני מרגיש ונתן לי חיבוק החיבוק הראשון שקיבלתי מאז אותו יום חיבוק מלא כוח חיבוק של אח אוהב חיבוק שכל כך חיפשתי וחיכיתי חיבוק שאני לא אשכח לנצח חיבוק שאני חיי איתו כל יום.

לפני שנתיים למדתי אצלו לגלוש, באותה תקופה מאוד אהבתי את טונה (איתי זבולון) ותמיד צחקנו יחד על כמה שהם דומים. עכשיו שמעתי שיר ישן של טונה במקרה, ונזכרתי בעידו.. ואז הכה בי שהוא לא כאן :( יהי זכרו ברוך. אחד האנשים היותר חייכנים וסבלניים שהכרתי. סליחה. 💔

חבר יקר,

אני כותב את המכתב הזה מתוך כאב עמוק בלב, לזכרך ולזכר כל הטוב שהבאת לעולם הזה. החיוך הרחב שלך תמיד היה מקור אור לכולנו. הייתה לך את היכולת המופלאה להעלות חיוך על פני כל מי שפגשת.

אתה לימדת אותי לגלוש, לא רק על הגלים אלא גם בחיים. עם סבלנות אין קץ ואהבה ללא תנאי, הקדשת את זמנך וכוחותיך כדי ללמד אותי. אני זוכר איך תמיד היית מביא לי את הגלשן שלך, רק כדי שאני אוכל לגלוש איתך.

הנדיבות שלך הייתה אינסופית. אתה נתת בלי לבקש תמורה, תמיד מתוך אהבה אמיתית וחום לב.

האושר שלך היה אמיתי ופשוט. זה היה אושר שנבע מהיכולת שלך לשמח אחרים.

אני מודה לך על כל הרגעים היקרים ועל כל מה שלמדתי ממך. הלב הטוב שלך והחיוך הרחב שלך יישארו תמיד בזיכרוני, כמקור להשראה וכמודל לאהבה ולחברות אמתית.

עידו, אח שלי היקר

הסיפור התחיל אי שם בחוף מבודד בסיני, במקרה היינו שם רק אני ואתה לבד בחוף,

קמנו באחד הבקרים לראות את הזריחה ,עם כוס קפה שחור. ומיד התחילה עוד שיחה אחת מאין ספור שיחות שלנו. דיברנו על מה נעשה אחרי אילת, אתה כבר היית עם כרטיס כיוון אחד לטיול במזרח, וברגע שהבנת שאני לא תכננתי כלום לאחרי השנה הראשונה באילת, החופשה הזאת בסיני הפכה למסע שיכנוע שלך, שאני חייב להצטרף אלייך לטיול .

וכמובן שעם העקשנות האופיינית לך, הצלחת לשכנע אותי, בלי הרבה מאמץ.

חזרנו מסיני, וכל אחד המשיך לדרכו עד שניפגשנו בהמשך.

אתה עלית על טיסה למזרח ואני חזרה לשלושה חודשים אחרונים באילת, לעבוד כמו חמור כדי להצטרף אלייך.

אח שלי אני זוכר שהחלטנו שלוקחים את הגלישה בידים ומתחילים לגלוש זה הייה ממש בתחילתו של החורף באת איתי לקנות את הגלשן הראשון שלי סופט כחול בנהריה בלי לחשוב פעמים קניתי גם חליפה ויצאנו למסע של שני משוגעים וסופה בשעות הבוקר המוקדמות אתה בא לאסוף אותי מעמיסים את הגלשן על הגגון של הרכב שלך דימדומים בחוץ וגשום יום חורפי וגשום אחד כזה של שיא העונה מגיעים לחוף שלימים הפך לבית השני שלך עושים קצת מתיחות ובשיא ההתלהבות קושרים ליש על הרגל ורצים למים אח והים איזה גלים אחי עצומים ים סוער סחף ומכבסות ואנחנו לא חושבים פעמים פשוט נכנסים למים איזה קור בעיקר בגפיים ומתחילים לחתור לכיוון השבירה אחרי שכמובן חיפשנו מאיפה יהיה הכי קל לעבור אותה הים באמת הייה משוגע חתרנו בלי הפסקה והגלים לא מפסיקים להגיע ולזרוק אותנו החוצה ולא ויתרנו אחי נתנו הכל אני מסתכל עליך ואתה עלי מדרבנים אחד את השני נלחמים ומבסוטים על החיים לא…

עידו אח שלי

עידו איך הלכת לנו ?

העולם באמת פחות טוב עכשיו , אבל אני פשוט יודע שמיצית לגמרי את הבנאדם שבך , הגעת לשיא האנושיות , פשוט מלאך.

סחפת אנשים אחרייך לאורך כל חייך מהכירות קצרה לארוכה , ולשניהם אותה תוצאה , זיכרון טוב ושמח ממך נשאר אצל כל מי שפגש אותך.

עידו כולם דיברו על החיוך והתלתלים שלך , יצא לי להסתכל על העבר לעומק בתקופה הזו , ונזכרתי שאף אחד לא אמר כמה מצחיק היית , כמה צחקנו ביחד עידו כל התמונות שלנו אנחנו צוחקים , תמיד נדחפים לתמונות של זוגות לא יודע למה אפילו תמיד עשינו את זה פשוט צחקנו תמיד.