חברים

איכשהו עידו הוא עדיין הבן אדם הכי מלא בחיות שאני מכירה. הוא ידע לנצל כל רגע, בכל מה שעשה, כל מבט על החיים - היה מלא בקלילות ואור. סמכתי על עידו, ידעתי שהוא איתי בכל מה שאעשה, תומך, מאמין בי ומעודד אותי. אני מנסה לחשוב מה יצר את החיבור הזה, הרי אנחנו כל כך שונים, אני עם הרצינות והסרקסטיות שלי ועידו, שהכל פשוט אצלו- בסוף שנינו צחקנו על החיים, כל אחד בדרכו שלו, יצרנו איזון. את החברות שלנו קשה לי לכמת לסיפורים קצרים. אני יכולה לספר על עידו דרך ההתלהבות שלו, הנוכחות שלו בכל רגע, האהבה שלו לחיות ולבני אדם, הנתינה שלו, הרצון הטוב, התחושה שהוא החבר הכי טוב של כל מי שנמצא ברדיוס שלו. אני לא יודעת להפרד, לא מרגישה שנפרדת, או שעדיין לא מעכלת. עידו איתי- בלב שלי. תמיד. חלק מההתבגרות שלי, בלתי נפרד ממי שאני, מלאת תודה והוכרה על שהיה בחיי.