לא הכרתי את עידו ליותר מפעם אחת
לקח לי המון זמן לספר את הסיפור הזה להבין שמגיע לעוד אנשים להכיר ולדעת על הבן אדם המדהים שהוא היה.
אני הייתי מהכוח שלחם על מחנה רעים ב7 באוקטובר במהלך התקופה אחרי ה7 עברתי בהמון גדודים לתקן טנקים ולעזור.
כל חייל וחייל ניסה להשיג ממני סיפורי מלחמה ניסה להשיג ממני ווסאח ולנסות לחפש מי יותר גבר מי הרג יותר.
עידו משום של סיבה הבין שילד צריך חיבוק.
כשהמפקד שלי השוויץ וסיפר על החייל הפסיכופט שנלחם במחבלים וכולם התחילו בשיחת ווסאח שלהם היחיד שהלך לצד של הטנק בא אליי שאל אותי איך אני מרגיש ונתן לי חיבוק החיבוק הראשון שקיבלתי מאז אותו יום חיבוק מלא כוח חיבוק של אח אוהב חיבוק שכל כך חיפשתי וחיכיתי חיבוק שאני לא אשכח לנצח חיבוק שאני חיי איתו כל יום.
לצערי לא זכיתי להכיר לו תודה חיפשתי אותו בכל פעם ופעם שהייתי בגדוד עד שגיליתי שנפל.
לצערי לא זכיתי לספר לו מה בן אדם שלא הכרתי עשה לי כמה בן אדם שלא הכרתי הציל את הנפש שלי
כמה בן אדם שלא הכרתי עזר לי להבין שאני יותר ממשוגע שנלחם ממחבלים אלא בן אדם שצריך חיבוק ושזה בסדר.